כהן ארזי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1.בפנינו בקשת הנתבעת לסלק על הסף את התביעה, בנימוק שלבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בתובענה.

2.להלן הרקע לבקשה –

א.התובע בוטח אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח מנהלים, במסגרתה שולמו גמי גמולים לתגמולים ולפיצויים.

ב.ביום 26.1.09 התובע חתם על "שטר פיטורין והסכם סופי ומלא" לפיו קיבל מהנתבעת פיצוי כספי עקב ארוע מיום 6.4.05 (נספח א' לכתב התביעה). על פי מסמך זה, הסכומים ששולמו לתובע היו משני סוגים – פיצוי חד פעמי לפנים משורת הדין לסילוק סופי ומוחלט של תביעת נכות (על פי נספחי "נכות מתאונה" ו"אובדן כושר עבודה") וכן סך של 10,485 ₪ כערך פדיון של יתרת הכספים שבפוליסה.

הסכום השני הוא העומד בבסיס המחלוקת בין הצדדים בתובענה זו.

3.לטענת התובע, על פי דו"ח שקיבל מהנתבעת במרץ 2009, ערך פדיון הפוליסה עמד על כ – 57,000 ₪ ולא הסכום שצוין בשטר הפיטורין. מכאן תביעתו להפרש, המבוססת על הטענה כי הוא זכאי למלוא כספי הפוליסה, שכן כספים אלה שייכים לו בלבד ואינם ניתנים לויתור או התניה.

4.לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה על הסף מאחר שלבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בה. על פי הנתבעת, התובע סיים את את עבודתו ב – 30.4.05, מאותו מועד לא שולמו עוד דמי גמולים לפוליסה וזו הפכה לפוליסת ביטוח פרטית בבעלותו. לכן מדובר בתביעה כספית חוזית לתגמולי ביטוח שאינה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

5.סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בתביעות עמית בקופת גמל כנגד הקופה נקבעה בסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969 -

"תובענות של חברים או חליפיהם או של מעבידים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופת הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעבידיהם או חליפיהם, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעבידים לקופות, לפי העניין, וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד ומעביד".

בפסיקה נקבע כי "תובענה ה'נובעת' מחברות בקופת גמל אינה אך תובענה שעניינה כספים המגיעים לחבר או לקופה, שכן ייתכנו נסיבות שגם בהן תהיה קיימת עילת תביעה, הסכמית או אחרת, הנובעת מחברות החבר בקופה. אחד המבחנים לכך הוא האם אלמלא חברותו של אדם בקופת גמל, לא היה נוצר מצב שעל פיו נפגעת זכותו וקמה לו עילת תביעה" (דב"ע 97/ 6-32 מבטחים - אבשלום, פד"ע לב 228 (1998)).

על פי מבחן זה (מבחן ה"אלמלא"), מאחר שהפוליסה בה מדובר היא מסוג "ביטוח מנהלים" ואין חולק כי שולמו דמי גמולים בגין פיצויי פיטורים ותגמולים, לרבות אובדן כושר, מדובר בתובענה הנובעת מחברות בקופת הגמל.

אין זה הנימוק היחיד למסקנתנו, כפי שנפרט להלן.

6.שאלת סמכות בית הדין לעבודה לדון בסכסוך בין מבוטחות בפוליסת ביטוח מנהלים לבין חברת הביטוח נדונה לאחרונה בע"ע (ארצי) 625/08 אשבל – הראל חברה לביטוח בע"מ, ניתן 19.9.09 (להלן – פרשת אשבל).

אם נבחן את העקרונות שהותוו באותו פסק דין, על פי נסיבות המקרה בפנינו, מסקנתנו הינה כי לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתובענה. להלן הנימוקים למסקנתנו זו –

א.בפרשת אשבל נפסק כי "בהתקיים עילת תביעה בעלת זיקה למשפט העבודה והבטחון הסוציאלי, די בה כדי שתבוא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. בכך הוחלה סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה 'על יחסים שאינם קשורים ביחסי עובד – מעביד אולם קשורים ליחסים אלה רעיונית'".

בענייננו, הגם שכיום התובע אינו עובד ולא משולמים עוד דמי גמולים לפוליסה, אין חולק כי הפוליסה נפתחה ודמי הגמולים שולמו בעת שהתובע היה במעמד של "עובד".

ב.עוד נפסק, כי יש לבחון את מהות העילה במובנה הרחב, וכאשר עילת התביעה עשויה להתפרש על פני הסמכות העניינית של מספר ענפי משפט, הסמכות העניינית תקבע על פי העילה ומסכת העובדות בכתב התביעה (סעיף 9 לפסק הדין בפרשת אשבל).

בענייננו, התביעה נסמכת על דו"ח שנתי שנשלח לתובע במרץ 2009, במסגרת חובת הנתבעת כלפי המבוטח (הנהנה על פי הפוליסה) והסכום השנוי במחלוקת הוא הסכום שנצבר בפוליסה במהלך "חיי הפוליסה", כתוצאה מתשלום דמי הגמולים במהלך תקופת העבודה.

ג.בנוסף, בית הדין הארצי לעבודה פסק בפרשת אשבל, כי "אופיים הביטוחי של ההסדרים הפנסיוניים, אינו גורע מסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לדון בתובענות שעילתן ביחסים הנובעים מאותם הסדרים, לאור תכליתם ומטרתם, אשר ביטוי לה נמצא בסעיף 24(א)(3) לחוק".